הציור בלבן: רפי לביא ומשה קופפרמן

רפי לביא (1937 - 2007) אמן ישראלי, מורה לאמנות ומבקר לאמנות.

משה קופפרמן (1926 - 2003) צייר ישראלי וחתן פרס ישראל לציור, קופפרמן עלה מפולין בשנת 1941 ובאמנותו דן רבות בנושא מלחמת העולם השנייה.

מהו תפקידו של הצבע הלבן בעבודותיהם של לביא וקופפרמן? האם לבן זה צבע? האם ניתן להגיע לצורה, ליצור קומפוזיציה בלבן?

מטעם שמירת זכויות יוצרים אביא את האתר הרשמי של קופפרמן ותוכלו להיחשף לעבודותיו בנושא זה:http://www.kupferman.co.il/PermanentExhibition_heb.asp ושל לביא:http://www.amalnet.k12.il/sites/art/show_item.asp?item=%5Carty0298&type=creator

הצבע הלבן מאפיין את יצירותיו של לביא בשנות ה-60 והוא דן במהותו ובתפקידו בעבודותיו ובאמנות המודרנית בכלל. עבודותיו של לביא בשנות ה-60 אופיינו בגווני לבן ומעל שכבות הצבע נהג להוסיף קווים בעיפרון, בעיקר מסולסלים. לצבע הלבן היה תפקיד עוד בעבודותיהם של אמני "אופקים חדשים" ביניהם שטרייכמן, סטימצקי וזריצקי ובכלל קבוצה התעסקה ובמיוחד זריצקי במאבק שבין הצבע לצורה וההתמודדות עם הציור המופשט[1].
קופפרמן הוא הדור הממשיך של "אופקים חדשים" אשר עיצבה כבר בשנות ה-50 את המופשט הלירי [2]. כמו כן קופפרמן דן בנושא הצבע באמנותו והצבע הלבן וגם בעבודתו של לביא (תמ' 1) ניתן לראות את הצבע הלבן כרובד היוצר מראה מטויח.
קופפרמן גם מתייחס לצבע הלבן ובעבודתו יום רגיל מדגים כיצד מופעל עיקרון "הפסיעה הבאה" : "יש בו" , אומר קופפרמן, "הפיכת סדר". אנו קוראים בו שלושה רבדים עיקריים, שהם שלוש נקיטות עמדה מובחנות ביחס לשטח. רובד ראשון- "פיגום"" משיכות המכחול מוכנעות לדרישותיה של משמעת, שתכליתה לייעד לצורה ולמרכיביה פונקציה של ארגון. הסימטריה של המבנה- תנועה כפולה מן השוליים אל המרכז- היא פרישה מכוונת ומבוקרת של הפעולה על פני המשטח כולו; רובד שני- "כיסוי מחיקה" הלבן הוא האמצעי המפורש של הרצון למצות את הפעולה בחומר לבדו. הוא מנוע מליצור מצב של הנגדה ואין בו שום הרמוניזציה של גוונים. הוא כעין חזרה לנקודת המוצא , אל הבד החשוף, הכשרה מחדש של פני השטח לפעולה , במידה שהדחף לכסות והמצב שהתהווה- נסיבות המקרה- מאפשרים זאת; רובד שלישי: "רישום על"- לאחר המחיקה, החשיפה והחריטה- סימון צורות חופשיות על פני השטח, שפוגעות ברובד השני וחושפות את הרובד הראשון."הפיכת הסדר" מתבטאת כאן, כמדומני, בכך שדווקא הרובד השלישי, האחרון, רובד הסיכום כביכול,הוא רובד מובהק של ההוות. "הפסיעה הבאה" כאן פירושה: הצבת סימן שאלה לגבי ה"תכלית", ואולי היא שער ל"אפשרות נוספת" שלא תיישם בהכרח את לקחי הידע שהצטבר, שלא תזדקק ליד היודעת את יכולתה לשלוט בצורה ובחומר.
מתוך היומן, 24.5.1979-על ציור מ-1969הומלבק, דנמרק: התפנית הזאת, כיסוי כל הבד (כאן חלקו), היתה בשלה אצל קופפרמן-ובכלל זה גם הרישום (החתימה) כ"חלק מהמערכת". ב-1968- 1969 הלבן הופך לחלק מה"מערכת". עמ' 183 בספר: "כל הדרך ועוד פסיעה: משה קופפרמן: עבודות מ-1962 עד 2000" מוזיאון ישראל, ירושלים, ערך יונה פישר,2002 .

הערות שוליים:
1. גילה בלס, ד"ר חיים גמזו: ביקורת אמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2006, עמ' 241.
2. בנימין תמוז, סיפורה של אמנות ישראל: מימי בצאלאל ב-1906 ועד ימינו, הוצאת מודן, 1988, עמ' 152.

ביבליוגרפיה:

שרית שפירא, זה לא צבר זה גרניום :רפי לביא : עבודות מ-1950 עד 2003, מוזיאון ישראל, ירושלים.