סוזאן משתמשת בנושא של אדם וחווה ככלי לחגוג את יחסיה החדשים עם הצייר הצעיר, מאהבה ולאחר מכן בעלה, אנדרה אוטר. סוזאן בחרה בתיאור מסורתי: כשהיא רצתה לבטא את שמחתה מיחסיה החדשים, האוהבים ונטולי ההיררכיה לאוטר, היא חזרה לאלגוריה קונבנציונאלית.
סוזאן עדיין חותרת תחת המסורת ומשתמשת בשתי דרכים עקריות:
- דרך קירבת הגוף שלו ושלה: סוזאן מגלמת את דמותה של חווה המחצינה את גופה דרך תנוחת ההישענות קדימה ודרך מחוותה - קטיפת התפוח. היא אינה עומדת בפסיביות מול הצופה, אך עם זאת, היא גם אינה מביטה אל הצופה. גופה אינו ארוטי או אידיאלי יתר על המידה; גופה מעביר מסר של פעולה.
גופו של אוטר הוא גם אקטיבי;הוא אוחז בידה וצועד קדימה. צעדו המגושם עם רגלו הימנית המסובבת כלפי פנים, מקנה חוש ריאליסטי לדמות, אשר מציג את דמותו באותו רגע בתפקידה האלגורי, כאדם, ומניעה את דמותו לתוך המיידיות של אותו הרגע, כמו גם מבטו מחוץ לתמונה.
2. האמצעי הנוסף של חתירה תחת הדרכים המסורתיות של קריאת נושא זה הוא השימוש של סוזאן בדיוקנאות.
הדיוקן של סוזאן ואוטר כאדם וחווה יכול להיקרא כשימוש ישיר באלגוריה של גן העדן, אך הקיום האקטיבי של חווה מצביע על סירובה של סוזאן לתפקיד המסורתי של האישה בממלכה שמיימית זו. אמנם בדיוקן זה הנחש אינו מופיע, אך דמותו של אוטר מציינת את החטא בגן העדן.
חווה קוטפת את הפרי במלוא המודעות, המעורבות של אדם במעשה זה הנה דו-משמעית. ייתכן ומבטו מופנה לעבר אלוהים או שמא מבטא מלנכוליה? כמו גם ידו של אוטר/אדם האם היא מגששת אחר ידה של אהובתו המחזיקה בתפוח? האם היא תומכת בידה? או שמא אילו סימנים להכרתה של סוזאן בשבריריות של הקשר הלא קונבנציונאלי בין אישה מבוגרת לבין בחור צעיר.
סוזאן מציבה שאלות בפני הצופה: האם זהו תיאור אדם וחווה או האם זהו דיוקן עירום שלה ושל אהובה?
